גשם, גשם בוא!

שלום רב.

עד הבוקר ירדו 21.3 מ"מ, כאשר בפריסה ארצית ירדו כמויות דומות (במדבר יהודה כ-35 מ"מ).

הצפי להמשך השבוע נשאר כשהיה, כך שבעז"ה ירדו עוד עשרות מ"מ גשם השבוע.

לא לשכוח –

ט – ברכת הודאת גשמים

ההלכה מפרק טו – ברכות הראייה.‏ קישור ישיר להלכה.

הורדת הגשמים מן השמיים היא אחד הביטויים המוחשיים לשפע החיים שהקב"ה מעניק לעולם, שכן בגשמים תלויים חיי האדם, החי והצומח. ולכן בכל ימות החורף בברכה השנייה שבתפילת עמידה אנו משבחים את ה' על הגשמים שהוא מוריד לעולם, ובברכה התשיעית מבקשים שיוריד לנו גשמי ברכה.

ובשנה שנעצרו בה הגשמים, תקנו חכמים שאם אחר כך החלו לרדת, יברכו הכל ברכת הודיה. מי שיש לו שדה שהוא הבעלים היחיד שלה, יברך 'שהחיינו'. ומי שיש לו שדה בשותפות עם חבירו או שהוא נשוי ואשתו שותפה עמו בנכסיו כפי שמקובל, יברך 'הטוב והמטיב'.

ואלה שאין להם שדות יאמרו ברכה ארוכה של הודיה: "מודים אנחנו לך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמיים, ורגלינו קלות כאיילות, אין אנחנו מספיקים להודות לך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, ולברך את שמך מלכנו, על אחת מאלף אלפי אלפים, ורבי רבבות פעמים הטובות ניסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו. מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלוהינו, ומבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו, מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו, ומחליים רעים ורבים ונאמנים דיליתנו. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך. ואל תטשנו ה' אלוהינו לנצח. על כן אברים שפלגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו. ברוך אתה ה', א-ל רוב ההודאות".

יש סוברים, שגם אלה שיש להם שדה צריכים בנוסף לברכת 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב' לומר את ברכת 'מודים' (רא"ה וריטב"א). אולם רבים סוברים, שהואיל והם צריכים לברך את ברכת ההודאה האישית שלהם, שוב אינם רשאים לברך 'מודים' (רי"ף, רמב"ם, שו"ע רכא, ב). ובעלי שדות שרוצים להדר, יאמרו את ברכת 'מודים' בלא שם ומלכות (כה"ח רכא, יב, חזון עובדיה ע' שפו).

ואימתי מברכים ברכה זו, כשהטיפות יצאו כחתן לקראת כלה (ברכות נט, ב). כלומר, כאשר יתקבצו הגשמים על הארץ, ובעקבות המטר היורד ומכה במים, עולות כמין בועות וטיפות כלפי מעלה, עד אשר הן נראות כמחול של חתן לקראת כלה (שו"ע או"ח רכא). וזאת למרות שעדיין לא ירדו מספיק גשמים כדי להרוות את האדמה ולמלא את מאגרי המים.

ונראה שאם אחר שבירכו על הגשמים שוב היתה עצירת גשמים, ונצטערו והתפללו לגשם, וירדו להם שוב גשמי ברכה, שיחזרו לברך כבראשונה.[7]


[7]. יש אומרים שבארץ ישראל הזקוקה לגשמים, גם אם לא נעצרו, מברכים על ירידתם (הלק"ט א, קצ, מאמ"ר). אולם משו"ע רכא, א, משמע שרק אם הצטערו על עצירתם מברכים. וכ"כ לבוש ופמ"ג (וע' באו"ה 'אם'). ויש שהסתפקו אם בזמננו שהמים זורמים בברזים צריך לברך על ירידתם (ע' ברכ"ה ח"ד ב, עט). ולמעשה, גם היום, כשהמדע התפתח מאוד, עדיין תלותנו בגשמים גדולה, וכל אדם הגון הדואג על ענייני הכלל מצטער מעצירת הגשמים, ולכן אין לבטל תקנת חכמים, אלא כל אימת שנעצרו הגשמים והצטערו, כשירדו יברכו על ירידתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים